צליעות -

צליעה הינה סימן קליני נפוץ לבעיות רפואיות מגוונות. המופע של צליעה יכול להיות אקוטי או

כרוני, יציב, משתפר או מחמיר, פתולוגי או לא. בנוסף, צליעה יכולה להיות של רגל אחת או

יותר, סימטרית או בלתי סימטרית, הקשורה בבעיה נוירולוגית מרכזית, פריפרית או אחרת.

מהי צליעה?

מופע אבנורמלי של מנח הרגל במרחב או נשיאת המשקל עליה בעת הליכה או ריצה. צליעה

נהוג לסווג ל- 5 דרגות חומרה על פי מידת הנחת משקל הרגל על גבי הקרקע.

מהן הסיבות לצליעות?

1) נוירולוגי – מרכזי (מוח וחוט שדרה) או פריפרי (עצב, שריר והצומת ביניהם). צליעה

ממקור מרכזי יכולה להיות עקב לחץ על עמוד השדרה לכל אורכו (למשל פריצת

דיסק או מאסה כלשהי) ומתבטא גם בפגיעה ביכולת התקינה של נשיאת המשקל.

2) אורתופדי – שבר (סגור או פתוח, פשוט או מורכב), גידול (עצם, סחוס, כלי דם),

לוקסציה (או סאב לוקסציה) למשל של עצם הפטאלה בברך, ניוון מפרקי של הגיל

המבוגר (DJD), היפדיספלזיה בגזעים גדולים, קרע חלקי או מלא של מיניסקוסים,

קרע רצועה צולבת קדמית של רגל אחורית, אטרופיית שרירים (מוקדית של שריר או

קבוצת שרירים או מפושטת) עקב חוסר שימוש מכאני (גבס), נוירולוגי (פגיעה בעצב

המעצבב) או מחלת שרירים (מיופתיה), כאבי גדילה, מאלפורמציה תורשתית-מולדת

(אנטומית או פיזיולוגית) או נרכשת-התפתחותית (שבר דחיסה של לוחית גדילה,

התנוונות ראש עצם הירך בחתול), בעיות במשק המינרלי בגוף (סידן, זרחן וויטמין

D) ועוד.

3) סיסטמי – קדחת קרציות, מחלות אוטואימוניות, מחלות אגירה (למשל גליקוגן),

מחלות הורמונליות וחולשת גוף כללית.

4) עורי או תת עורי – דלקת עור שטחית או עמוקה של הכריות, העור שבין האצבעות,

גידול רקמה רכה.

5) אחר – מכה קהה, פציעה מגוף זר, ציפורן חודרנית (שלא קוצצה בזמן), ציפורן

רופפת (עקב טראומה), כריות רגלים שעברו כוויות (לרוב על גבי אספלט חם בעת

טיול בקיץ) ומתיחה פשוטה של שריר או רצועה או נדידה אברנטית של תולעת

הפארק.

כיצד מאבחנים צליעות?

1) התבוננות – על מופע הרגל וסימטריית הצליעה בעת ישיבה, עמידה, הליכה וריצה.

חיפוש אחר סימנים קליניים המעידים על צליעה.

2) היסטוריה – לקיחת היסטוריה מפורטת מהבעלים: מתי התחילה הצליעה, האם

השתפרה, הייתה יציבה או החמירה עם הזמן, האם קדם משהו לצליעה, האם היא

מלווה בכאב, האם ישנם סימנים קליניים נוספים שהופיעו עמה, האם בעל החיים

נוטה לקפוץ ממקומות גבוהים, האם סבל ממשהו דומה בעבר ועוד.

3) בסיס נתונים מינימלי – ביצוע בדיקות דם מלאות (ספירה, ביוכימיה ומשטח)

עם/בלי פאנל מיוחד לבדיקת בלוטת המגן, בדיקות שתן.

4) אמצעי דימות – צילומי רנטגן, אולטרא-סאונד, ,CT MRI או ארתרוסקופיה.

כיצד מטפלים בצליעה?

1) טיפול שמרני

1. מנוחה - מוחלטת או פעילות מתונה/מוגבלת.

2. משככי כאבים - לא סטרואידלים המפחיתים כאב ודלקתיות.

3. סטרואידים.

4. מזון רפואי – ייעודי לבעיות מפרקים של הגיל המאוחר.

5. תוספי תזונה – מחדשי סחוס המכילים לרוב: גלוקוזאמין, כונדריאיטין סולפאט,

קולגן טייפ 2, חומצה היאלרונית ואומגה 3.

6. שינוי סביבה/ממשק – ריבוי משטחים מחוספסים, חבישה זמנית, הוספת סד

תומך.

7. טיפול פלייאטיבי – שאינו עתיד לפתור את הבעיה אך להקל עליה בלבד למשל

במקרה של גידול.

2) טיפולים פארא-רפואיים

1. פיזיותרפיה.

2. דיקור סיני.

3. הידרותרפיה.

4. כירופרקטיקה.

3) טיפול כירורגי

1. ניתוח תיקון – תיקון קרע ברצועה צולבת קדמית של הברך, הוצאת חתיכת סחוס

מפרקי בארתרוסקופיה, החלפת מפרק.

2. קטיעה – רק במקרי קיצון, למשל, במצב שבו קיים גידול ממאיר של רקמה רכה

או עצם המסכן את החיה כולה או גורם לכאבים חזקים במיוחד.

צליעות של הגיל המבוגר

ישנן מספר צליעות המאפיינות את הגיל המבוגר והן:

1) ניוון מפרקי – DJD עקב שחיקת הסחוס התוך מפרקי עם השנים. חידוש הסחוס

ייעשה לרוב על ידי שינוי תזונה או הוספת תוספי תזונה. נפוץ בכל הגזעים ובכל

הגילים אך בעיקר

2) דיספלזיה של מפרק האגן – לרוב מופיע בכלבים מבוגרים מגזעים גדולים עם

אבנורמליות של מפרקי אגן מולדים/התפתחותיים. טיפולים פארא-רפואיים ותוספי

תזונה כמו גם מזון ייעודי והוספת סד, יכולים לעזור.

3) אטרופיית שרירים – בגלל חוסר שימוש (שכיבה ממושכת וכד') ובשל בעיות

מטאבוליות ורזון כרוני (לאחר שהגוף ניצל את כל מאגרי השומן).

4) דלק/ות מפרק/ים – על רקע סטרילי, זיהומי או אוטואימוני. הטיפול יהיה בהתאם

לסיבה הראשונית: סטרואידים או משככי כאבים לא סטרואידלים ו/או אנטיביוטיקה.

5) גידולים – המופיעים בעיקר ברגל עצמה (ברקמה הרכה או בעצם/סחוס) או

במערכת העצבים המרכזית המעצבבת את הרגל (למשל המוח הקטן ומקטע מסוים

של חוט השדרה). במקרים רבים ההמלצה תהיה על ניתוח קטיעה או טיפול

פליאטיבי של משככי כאבים או סטרואידים.