הרניה (בקע) טבורי/ת
שמות נוספים שניתנו למופע זה: בקע, שבר ו"קילה". מהי התופעה? ממה היא נגרמת? האם היא מצריכה בהכרח טיפול כירורגי או מספיק מעקב? ומהם הסיבוכים שיכולים להיגרם כתוצאה ממנה? על כך ועוד במאמר הבא.
מהו בקע?
בקע הוא מצב שבו נוצר חור בדופן של שריר, שמאפשר מעבר של רקמות אחרות ואפילו איברים שלמים דרכו. בקע יכול להיות מולד או נרכש, עקב טראומה חיצונית או לא.
מהו בקע טבורי?
השם "טבורי" מציין היכן ממוקם הבקע – במקרה הנידון באזור הטבור, דהיינו ה"פופיק". במצב של בקע טבורי, למעשה, נוצר חור בדופן שרירי הבטן, וכתוצאה מכך יכולים לעבור רקמות ואיברים מחלל הבטן לאזור התת עורי ולבלוט כלפי חוץ מבלי להיחשף לסביבה החיצונית. הרקמה השומנית התוך בטנית היא הרקמה הנפוצה שעוברת דרך הבקע. כאשר המצב הופך לכרוני יכולים להיווצר הידבקויות בין הרקמות השונות וביניהן לבין שולי טבעת הבקע.
כיצד מבוצע אבחון בקע?
1) מישוש חיצוני – לרוב מספיק עם או בלי קשר להיסטוריה שהבעלים נותנים (למשל בליטה שהיתה קיימת תמיד מאז שנולד, עבר בעברו תאונה וכד'.)
מהו בקע?
בקע הוא מצב שבו נוצר חור בדופן של שריר, שמאפשר מעבר של רקמות אחרות ואפילו איברים שלמים דרכו. בקע יכול להיות מולד או נרכש, עקב טראומה חיצונית או לא.
מהו בקע טבורי?
השם "טבורי" מציין היכן ממוקם הבקע – במקרה הנידון באזור הטבור, דהיינו ה"פופיק". במצב של בקע טבורי, למעשה, נוצר חור בדופן שרירי הבטן, וכתוצאה מכך יכולים לעבור רקמות ואיברים מחלל הבטן לאזור התת עורי ולבלוט כלפי חוץ מבלי להיחשף לסביבה החיצונית. הרקמה השומנית התוך בטנית היא הרקמה הנפוצה שעוברת דרך הבקע. כאשר המצב הופך לכרוני יכולים להיווצר הידבקויות בין הרקמות השונות וביניהן לבין שולי טבעת הבקע.
כיצד מבוצע אבחון בקע?
1) מישוש חיצוני – לרוב מספיק עם או בלי קשר להיסטוריה שהבעלים נותנים (למשל בליטה שהיתה קיימת תמיד מאז שנולד, עבר בעברו תאונה וכד'.)
2) צילום רנטגן – יכול להעיד על קרע בהמשכיות קיר הגוף ולרמוז על התוכן המצוי בו, למשל: לולאות מעי מלאות אוויר.
3) אולטרא-סאונד בטן – בעיקר כדי לאשר את תוכן הבקע.
4) התבוננות ישירה – בזמן הניתוח עצמו.
סיבוכים אפשריים של בקע:
1) הידבקויות – של רקמות זו לזו הן הנפוצות יותר. לרוב מדובר בהידבקות של שומן תוך בטני או איבר כלשהו לדופן הבקע, כך שההפרדה ביניהם יכולה להיות משימה לא פשוטה.
2) גדילת מפתח הבקע – עקב קריעה נוספת של רקמת השריר בעקבות לחץ תוך בטני גדול. במצב כזה יש סכנה להיכנס להיריון.
3) כאב רב – עקב השריר שנקרע או חלילה איבר שחדר דרך הבקע.
4) מעבר/יציאת איברים – ממקומם הטבעי למקומות שאינם טבעיים בתוך הגוף, למשל: אונת כבד בחלל בית החזה במקום בחלל הבטן, שלפוחית שתן מתחת לעור.
5) חנק - של רקמת מעי/שלפוחית והתפתחות נמק. דבר זה מצריך לעתים קטיעת אזורי מעי.
6) חוסר הגנה - איברי חלל הבטן אינם מוגנים עוד על ידי שרירי בטן מאסיביים, אלא על ידי שכבת העור והתת עור האלסטיות בלבד. לכן במקרים כאלה מומלץ לחבוש את האזור עד לכניסה לניתוח.
האם קיימים סוגי בקעים נוספים?
בהחלט כן, מקצתם יפורטו כעת: בקע סרעפתי, שדרכו איברי חלל הבטן יכולים להידחף אל תוך חלל בית החזה, בקע מפשעתי (אינגווינאלי) שדרכו יכולים לצאת לולאות מעי ואפילו שלפוחית השתן, בקע פארא-מדיאני (מול מרכז הגוף), בקע אשכי (סקרוטלי) ועוד. בכל המקרים שהוזכרו הטיפול היחיד לבקע הוא כירורגי. אם כי, לעתים ניתן להסתפק בתקופה מסוימת במעקב תדיר אצל הרופא ולדחות את הניתוח לעתיד כל עוד אין סיבוכים.
סיווג/תיאור בקעים יכול להיעשות על ידי:
1) מיקום.
2) מולד/נרכש.
3) גודל הפתח – מוערך במילימטרים/סנטימטרים (מומלץ שהמעריך יהיה אותו אדם קבוע).
4) יש/אין הידבקויות.
5) האם יש תוכן להרניה ואם כן- מה הוא כולל (בחינת התוכן תיעשה במישוש, צילום רנטגן או אולטרא סאונד לחלל הבטן).
6) האם תוכן ההרניה ניתן להחזרה בקלות למקומו הטבעי או לא (מופיע ונעלם מעצמו לסירוגין).
7) טראומתי חודר/לא חודר, או לא טראומתי.
8) קבוע או משתנה לאורך זמן.
באילו מקרים נעדיף טיפול שמרני ומעקב על פני החלופה הכירורגית:
1) צעיר עם בקע קטן - כלב/חתול בגיל של פחות מחצי שנה עם בקע מינימלי של כמה מילימטרים בודדים ושאינו מאפשר מעבר של איברים דרכו. הבקע לא משתנה וגופו של הגור גדל משמעותית ביחס אליו.
2) בקע קבוע ו"שקט" – שמכיל בוודאות תוכן של שומן תוך בטני שעבר הידבקות לטבעת הבקע. הבקע סטטי, אינו גדל ואינו גורם לחוסר נוחות או כאב מיוחדים.
במקרים אלה נעדיף לעשות מעקב אחר הבקע, לא לנתחו כלל או להמליץ לדחות את התיקון שיבוצע במקביל לביצוע ניתוח אחר בהרדמה כללית כמו: עיקור/ סירוס או טיפול שיניים. כמו כן, יומלץ לדאוג שבעל החיים ימנע, עד כמה שאפשר, מעלייה של לחץ תוך בטני עקב היריון בלתי צפוי, מאמץ יתר, הרמה עם הידיים, שלשולים תכופים (טנזמוס) או עצירויות.
מתי מדובר במקרה חירום?
1) בקע שנוצר עקב פצעי נשיכה חודרים או לא.
2) בליטה גדולה שהופיעה/גדלה באופן פתאומי ולא נראתה כך אתמול.
3) כאב רב ופתאומי באזור הבטן/האשך למשל.
4) היריון לא מתוכנן עם בקע שאובחן זה מכבר.
5) קשיי נשימה אקוטיים או כרוניים, ובקע סרעפתי מאובחן (בהיסטוריה יש נפילה מגובה או תאונת דרכים שלא נעשה אחריהם צילום בית חזה).
6) חסימת מעיים אקוטית עם רקע של בקע מאובחן, או שלשולים (יכולים להיות דמיים).
7) בקע שגדל לאחרונה וכעת מאפשר מעבר של לולאות מעי שלמות יחסית לגודלו החדש.
במקרים אלה יש צורך לפנות מיידית לווטרינר לצורך סגירה כירורגית של הבקע. נוכחותו של בקע טבורי לאחר הלידה זה משהו שנבדק ומאובחן, לרוב, בזמן הבדיקה הרפואית הראשונית של הגור, ולרוב יהיה קטן מאוד ולא יצריך כניסה חירומית לניתוח. צילום רנטגן – יכול להעיד על קרע בהמשכיות קיר הגוף ולרמוז על התוכן המצוי בו, למשל: לולאות מעי מלאות אוויר.
3) אולטרא-סאונד בטן – בעיקר כדי לאשר את תוכן הבקע.
4) התבוננות ישירה – בזמן הניתוח עצמו.
סיבוכים אפשריים של בקע:
1) הידבקויות – של רקמות זו לזו הן הנפוצות יותר. לרוב מדובר בהידבקות של שומן תוך בטני או איבר כלשהו לדופן הבקע, כך שההפרדה ביניהם יכולה להיות משימה לא פשוטה.
2) גדילת מפתח הבקע – עקב קריעה נוספת של רקמת השריר בעקבות לחץ תוך בטני גדול. במצב כזה יש סכנה להיכנס להיריון.
3) כאב רב – עקב השריר שנקרע או חלילה איבר שחדר דרך הבקע.
4) מעבר/יציאת איברים – ממקומם הטבעי למקומות שאינם טבעיים בתוך הגוף, למשל: אונת כבד בחלל בית החזה במקום בחלל הבטן, שלפוחית שתן מתחת לעור.
5) חנק - של רקמת מעי/שלפוחית והתפתחות נמק. דבר זה מצריך לעתים קטיעת אזורי מעי.
6) חוסר הגנה - איברי חלל הבטן אינם מוגנים עוד על ידי שרירי בטן מאסיביים, אלא על ידי שכבת העור והתת עור האלסטיות בלבד. לכן במקרים כאלה מומלץ לחבוש את האזור עד לכניסה לניתוח.
האם קיימים סוגי בקעים נוספים?
בהחלט כן, מקצתם יפורטו כעת: בקע סרעפתי, שדרכו איברי חלל הבטן יכולים להידחף אל תוך חלל בית החזה, בקע מפשעתי (אינגווינאלי) שדרכו יכולים לצאת לולאות מעי ואפילו שלפוחית השתן, בקע פארא-מדיאני (מול מרכז הגוף), בקע אשכי (סקרוטלי) ועוד. בכל המקרים שהוזכרו הטיפול היחיד לבקע הוא כירורגי. אם כי, לעתים ניתן להסתפק בתקופה מסוימת במעקב תדיר אצל הרופא ולדחות את הניתוח לעתיד כל עוד אין סיבוכים.
סיווג/תיאור בקעים יכול להיעשות על ידי:
1) מיקום.
2) מולד/נרכש.
3) גודל הפתח – מוערך במילימטרים/סנטימטרים (מומלץ שהמעריך יהיה אותו אדם קבוע).
4) יש/אין הידבקויות.
5) האם יש תוכן להרניה ואם כן- מה הוא כולל (בחינת התוכן תיעשה במישוש, צילום רנטגן או אולטרא סאונד לחלל הבטן).
6) האם תוכן ההרניה ניתן להחזרה בקלות למקומו הטבעי או לא (מופיע ונעלם מעצמו לסירוגין).
7) טראומתי חודר/לא חודר, או לא טראומתי.
8) קבוע או משתנה לאורך זמן.
באילו מקרים נעדיף טיפול שמרני ומעקב על פני החלופה הכירורגית:
1) צעיר עם בקע קטן - כלב/חתול בגיל של פחות מחצי שנה עם בקע מינימלי של כמה מילימטרים בודדים ושאינו מאפשר מעבר של איברים דרכו. הבקע לא משתנה וגופו של הגור גדל משמעותית ביחס אליו.
2) בקע קבוע ו"שקט" – שמכיל בוודאות תוכן של שומן תוך בטני שעבר הידבקות לטבעת הבקע. הבקע סטטי, אינו גדל ואינו גורם לחוסר נוחות או כאב מיוחדים.
במקרים אלה נעדיף לעשות מעקב אחר הבקע, לא לנתחו כלל או להמליץ לדחות את התיקון שיבוצע במקביל לביצוע ניתוח אחר בהרדמה כללית כמו: עיקור/ סירוס או טיפול שיניים. כמו כן, יומלץ לדאוג שבעל החיים ימנע, עד כמה שאפשר, מעלייה של לחץ תוך בטני עקב היריון בלתי צפוי, מאמץ יתר, הרמה עם הידיים, שלשולים תכופים (טנזמוס) או עצירויות.
מתי מדובר במקרה חירום?
1) בקע שנוצר עקב פצעי נשיכה חודרים או לא.
2) בליטה גדולה שהופיעה/גדלה באופן פתאומי ולא נראתה כך אתמול.
3) כאב רב ופתאומי באזור הבטן/האשך למשל.
4) היריון לא מתוכנן עם בקע שאובחן זה מכבר.
5) קשיי נשימה אקוטיים או כרוניים, ובקע סרעפתי מאובחן (בהיסטוריה יש נפילה מגובה או תאונת דרכים שלא נעשה אחריהם צילום בית חזה).
6) חסימת מעיים אקוטית עם רקע של בקע מאובחן, או שלשולים (יכולים להיות דמיים).
7) בקע שגדל לאחרונה וכעת מאפשר מעבר של לולאות מעי שלמות יחסית לגודלו החדש.
במקרים אלה יש צורך לפנות מיידית לווטרינר לצורך סגירה כירורגית של הבקע. נוכחותו של בקע טבורי לאחר הלידה זה משהו שנבדק ומאובחן, לרוב, בזמן הבדיקה הרפואית הראשונית של הגור, ולרוב יהיה קטן מאוד ולא יצריך כניסה חירומית לניתוח.