אכילת עשב

בכלבים ובחתולים

קיימים מיתוסים רבים סביב אכילת עשב/דשא בקרב כלבים וחתולים, על כן הגיע הזמן לעשות סדר.

הסיבות העיקריות לאכילת עשב:

1) סקרנות.

2) השלמה תזונתית של סיבים.

3) שעמום וחוסר עניין - ירידה ברמת הפעילות והגירויים הסביבתיים.

המיתוסים שטרם הוכחו או הוכחו כלא נכונים:

1) בעיות עיכול.

2) רצון להקיא.

אילו סוגי עשב כלבים אוהבים "לנשנש"?

1) עשב דגניים.

2) דשא גינות/פארקים.

כיצד מפחיתים את אכילת העשב?

1) העשרה סביבתית.

2) פעילות גופנית.

3) מניעת סטרס.

4) הוספה מספקת של ירקות המכילים סיבים לתזונה.

5) מחסום פה.

6) אילוף.

האם אכילת עשב יכולה לגרום לנזק?

1) אם העשב עבר ריסוס/הדברה.

2) אם העשב הנעכל בכמות גדולה - חשש לחסימת מעיים.

לסיכום:

אכילת עשב הינה פעולה נפוצה בקרב כלבים ובחתולים. בכלבים היא פעולה מושרשת גם בקרב זאבים הניזונים מתון מעיים של אוכלי עשב בזמן טריפתם וכן מצואתם של אלה להשלמת סיבי תזונה. עם זאת, בשבי האדם פעולה זו עלולה להיות בעייתית בעיקר אם מופנית כלפי עשבים שעברו הדברות כימיות על ידי האדם, או עקב שעמום וחוסר תעסוקה המפנים את עודף מרצם של אלה לאכילה אובססיבית של דשא ובכמויות גבוהות מהרגיל. כל עוד מדובר בפעולה בעלת היקף קטן ומוגבל ובתדירות נמוכה, הרי שאכילת עשב שלא עבר ריסוס אינה מזיקה כלל ועיקר ויכולה אפילו להועיל לתהליך העיכול.